יום א', ח’ בטבת תשע”ט
מאמר מאת ד"ר ברוך סטרמן אודות החיפוש של הרב הרצוג אחר התכלת, ומה שהתחדש לאחר זמנו ■ התכלת בישראל ■ הרבי מראדזין ■ ארגמון קהה קוצים ■ תמיכה ארכיאולוגית, לאחר זמנו של הרב הרצוג ■ סיכום

התכלת בישראל בשנת 1913 השלים הרב הרצוג את עבודת הדוקטור שלו עבור אוניברסיטת לונדון[1]. כותרת עבודתו הייתה : פורפורולגיה עברית (מכיוון שלא הייתה בעצם מילה מוגדרת לחקר הצבע לפניו, טבע הרב את המושג Porphyorology שתרגומו המילולי הוא תורת הצבע הסגול). הבנת מלאכת הצביעה של התכלת וזיהויו של מקור הצבע, החילזון, הנדרשים כדי להשלים את מצוות הציצית אבדו מידי העם היהודי למשך מעל לאלף שנים. הרב הרצוג סקר את מרחב הידע הקשור בנושא התכלת, לא רק במקורות הדתיים כמו המדרש והתלמוד אלא גם במקורות חילוניים. ארכיאולוגיה, היסטוריה, כימיה, שפות שמיות ואסיאתות, בכולם חיפש הרב הרצוג נתונים על מנת שיעזרו לו לחשוף את סודות התכלת האבודים, כדי להבין מתי ומדוע נעלם המידע בנושא הכל כך חשוב, אך בעיקר על מנת לגלות את אותו החילזון שבעזרתו ניתן לחדש את מצוות התכלת בציצית. לאורך כל חייו שמר הרב הרצוג על התעניינות בנושא התכלת, תוך שהוא מתקן ומשפר את הרעיונות שהעלה בעבודת הדוקטור שלו שנים קודם לכן. רוב מחקרו של הרב הרצוג הצביע על כך שהארגמון קהה קוצים (Murex Trunculus) הוא החילזון האבוד, אך למרות זאת לא השתכנע הרב ובחן גם אפשרויות אחרות. הרבי מראדזין, רב גרשון העניך ליינר במהלך עבודתו, בדק הרב הרצוג את המחקר שנעשה בנושא על ידי האדמו"ר מראדזין. הרב גרשון העניך ליינר אף הוא התעניין במציאת התכלת וכבר ב-1887 חצה הרבי גבולות בין רוסיה, פולין ואיטליה על מנת לחקור אחר החילזון. בעקבות התבוננות במספר רב של דגים ויצורים ימיים אחרים באקווריום בעיר נאפולי, הגיע הרבי מראדזין למסקנה שהדיונון (Sepia Officinalis) הוא בעצם המקור לצבע התכלת. כעבור כמה חודשים כבר הקים הרבי בית חרושת להפקה מאסיבית של הצבע, ותוך זמן קצר הטילו עשרות אלפים מחסידי ראדזין תכלת בציציותיהם. אך למרות ההתלהבות מהתגלית החדשה, רוב העולם ההלכתי לא קיבל את מסקנותיו של האדמו"ר. שלילת התכלת ע"י העולם ההלכתי ברובה לא נעשתה מטעמים אידיאולוגים, כמו צורך במסורת או בנביא, אלא מטעמי הגיון וחוסר התאמה עם הסימנים המצויים במקורות. רוב הביקורת התמקדה בממצאים ספציפיים ובהוכחות פרקטיות מדוע תכלת הדיונון אינו מתאים לתיאור התכלת האמיתי. רק לדוגמא, הרב הלל מעשיל גלבשטיין (תלמידו של הרבי מקוצק וה"צמח צדק" שנפטר בירושלים עיה"ק לפני כמאה שנה) בספרו, "פתיל תכלת", מוכן לקבל בעיות מסויומות לגבי הזיהוי, אך מעלה את הטענה החזקה כי תכלת הראדזין דוהה בשטיפה קלה עם סבון בעוד שצבע התכלת האמיתי בוודאי מוכרח להיות עמיד. ובלשונו: וכן אפילו אם תמצי לומר דגם מדג טמא כשרה או כמו שכתב הרב הנ"ל משום דדם דגים טמאים שרי באכילה מדאורייתא ונחשב בכלל המותר מפיך. מכל מקום אם במראה התכלת של הרב הנ"ל שהוציא מדג טמא יש בו שאר חסרונות שפסול משום שאינו כשזוהר הרקיע האמיתי. או שאינו עומדת ביפיה ונשתנה כמו שראו עיני ועוד שלשה רבנים בפה עיה"ק תובב"א כמ"ש בס"ד. אסור לתקן תכלת הנ"ל הפסול לזכרון אע"פ שהוא מבעל חי מטעם הנ"ל.[2] כפי שהוזכר, גם מחקריו של הרב הרצוג לא תמכו בתיאוריה של הראדזינער המזהה את הדיונון כהחילזון, עם זאת, בשל היותו גם מדען וגם חלמיד חכם, החליט הרב הרצוג לבחון את הדברים בצורה אמפירית וישרה לפני שיקבע מסקנה חד משמעית. הרב השיג דגימות של פתילי תכלת ראדזין ושלח אותם לחברו, הכימאי פרופ' פאול פרידלאנדר מאוניברסיטת דרמשדט בגרמניה על מנת שיערוך בהם בדיקה. תוצאותיו של הכימאי היו מדהימות: בשל מחלה לצערי נמנע ממני לענות למכתב המעניין שלך בהקדם. מבחינת תהליך הצביעה של ראדזין, חסר עיקר הדבר בקשר לחומר הצובע את חוטי הצמר, הצביעה היא בסך הכל צביעה מודרנית על בסיס זפת. המידע לגבי שימוש הדיונון sepia אינו אלא מטעה וגם בלתי אפשרי להשיג מהחומר צבע מסוג זה. בנוסף אני גם מוצא זאת כבלתי אפשרי להפיק צבע כחול מוחלט מכל החלזונות הסגולים הידועים לי.[3] בשל הכבוד שרחש הרב הרצוג לאדמו"ר מראדזין, הוא החליט לבצע דגימה נוספת ושלח את הפתילות לניסוי שני במעבדה הלאומית בצרפת, אך המסקנות היו זהות: בהתאם לבקשתך בחנתי את הדגימה של הצבע הכחול ששלחת לי. איני מכיר עוד צבע כחול טבעי מלבד האינדגו המסוגל לצבוע אריגים טקסטיליים. מבחינת הsepia , הוא מפיק צבע חום ולא כחול, ובנוסף אותו חום אינו מתאים לצביעת אריג. הכחול של הדגימה ששלחת אלי מכיל את כל המאפיינים של כחול פרוסי המופק ממלחי ברזל וסידן...[4] תוצאות הניסויים הראו באופן משכנע למדי כי הצבע בו השתמש האדמו"ר לא היה אורגני, כלומר, לא הופק מאורגניזם חי אלא מיסודות כימיים אחרים. בכדי להבין תוצאות אלו, שלח הרב הרצוג לצבעי הראשי בראדזין וביקש את המתכון בו הם השתמשו להפקת הצבע. (בתקופה זו כבר הלך הראדזינער לעולמו, אך מסורת צביעת התכלת והטלתה בציצית נשתמרה בקרב חסידיו.) הוא נענה במכתב מפורט ובו תהליך הצביעה: ואשר כת"ה דורש הנהו לדעת בכדי להודיע שהתכלת הנמצא בפה הוא מתמצית דם החלזון, ולא ממין צבע זולתו, ואנכי הנני היודע בטוב מלאכה הזאת, הנני לבאר לפניו את כל מיני הסממנים המתערבים אל הדם החלזון, וכל מי שודע ומכירמהות הסממנים ידע כי הנם כוךם משוללי כל צבע, ומראה כולם לבן, ומהם כמראה מים בעלמא, לבד הדם שהוא בעל מראה, דם החלזון הנמצא בתוך השלחופית מראהו שחור כדיו... הדם הזה שמים ביורה עבה מאד ומצטרפים בה שחיקת ברזל הוצא מתחת המוריגה וגם סם לבן כשלג הנקרא Potasz, ואחרי השהי' בתוך הבערת אש גדולה וחזקה בשעות ארבעה או חמשה, עד כי התבערה בוערת חוצה ופנימה כאשה של גיהנם, אזי נתכת הדם הברזל שחוק והסם הלבן ויעשו לבתר אחד.[5] התעלומה נפתרה - לתהליך הצביעה של ראדזין דרוש הוספת ברזל לתערובת והעלאת הטמפרטורה. בטמפרטורה גבוהה כל כך, הפחמן והחנקן המצויים בתוך החומר האורגני (במקרה זה הדיו של הדיונון) מתערבבים עם הברזל ומפיקים ferric ferrocyanide , או כחול פרוסי. תהליך זה התגלה בתחילת המאה ה-18 והוא יכול להתבצע למעשה עם כל חומר אורגני המכיל פחמן וחנקן, למשל דם של פרה או עז. הרב הרצוג החליט ששיטת ראדזין אינה יכולה להיות השיטה המקורית ליצירת התכלת מכיוון שהגמרא מבהירה בצורה ברורה שהחליזון עצמו הוא מקור הצבע. בתהליך הצביעה של ראדזין, הדיונון הוא רק חומר אקראי ומזדמן וניתן בעצם להחליפו בחומרים אחרים, לפיכך דחה הרב את תכלת ראדזין ואת זיהויו של הדיונון עם חלזון התכלת. ארגמון קהה קוצים ( Murex Trunculus ) השיח האקדמי והעולם המדעי חתרו לכיוון זיהוי הארגמון קהה קוצים כמקור להפקת צבע התכלת. לקראת סוף המאה ה-19, משלחות ארכיאולוגיות שחפרו לאורך קו החוף בישראל, לבנון, וסוריה גילו בכמה איזורי תעשייה קדומים ערמות עצומות של חלזונות ארגמון מרוסקים, מה שהצביע למעשה על שימוש תעשייתי נרחב של החילזון בעת העתיקה (לאחרונה נמצא בבדיקות כימיות שגושי הצבע הגולמי שנמצאו במקומות אלו זהים למולקולות הצבע המופקים מהארגמון). באופנים רבים, נראה שהארגמון היה המועמד הראשי לזיהוי עם החלזון, אך הרב הרצוג לא היה מוכן להתחייב לתאוריה הזאת. אמור מעתה שרחוק הדבר מאוד שהחלזון של תכלת לא זה החלזון הנקרא מורקס טרונקלוס, אבל אעפ"י שהוא רחוק אפשר הוא.[6] הוא העלה ארבעה טענות כנגד הארגמון קהה קוצים: המראה של הארגמון אינו "דומה לים" הארגמון אינו תואם את תיאור הגמרא כ"עולה אחת לשבעים שנה בעיה נוספת התבססה על הרושם שהיה לכימאים באותו זמן, כי צבע הארגמון אינו יציב ועמיד. והרמב"ם כותב (הלכות ציצית פרק ב הלכה א) "והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה" הנושא האחרון והקריטי ביותר הוא גוון הצבע. הרב הרצוג האמין כי על התכלת להיות בצבע השמיים בחצות היום. הוא ביסס את עמדתו על הפסוקים לפי פירושו, אך גם על העובדה שהגמרא מציינת כי קיים צבע מזויף ששימש במקום התכלת, קלא אילן. הרב הרצוג הסכים עם שיטת הראשונים ואנשי מדע שזיהו את הקלא אילן עם האינדיגו שהופק מצמח האינדיגו (במקור גדל בהודו או בסין) או מצמח האיסאטיס, המצוי באירופה. מכיוון שהגמרא מזהירה כי בעין בלתי מזוינת אין אפשרות להבדיל בין הקלא אילן לתכלת אמיתי, כנראה שצבעם של האינדיגו והתכלת חייב להיות זהה. לרוע מזלו של הרב הרצוג הארגמון הפיק רק צבע כחול-סגול ולא כחול שמיים שאותו ביקש. וכן מסכם הרב הרצוג בהסתמך על בעייות אלו (בעיקר בעיית הגוון) : מובן מאליו כי החיפוש אחר החילזון של התכלת זקוק הוא במדה מרובה להגדרת מראה התכלת. חלזון שמוציא צבע שמראהו הוא מראה התכלת הרי זהו החלזון שאנו מבקשים... כמו כן נראה כי יש אומדנא חזקה כי המין הנקרא "מורקס טרנקולוס" הוא הוא החלזון של התכלת, כי מצד אחד הרי הצבע היוצא ממנו כחול היא במדה הגונה... אולם אם נניח בהחלט כי מראה התכלת לא היה פתוך בו שום גוון ויולט, יש בהנחה זו בכדי להזיז ממקומה את האומדנא הנ"ל.[7] הטענה הראשונה והשניה לא היו בעיות קריטיות עבור הרב הרצוג. בקשר לענין "דומה לים" הוא לא הרגיש כי זה מאפיין הכרחי ועקרוני, אך בכל זאת העלה את הנושא. חשוב לציין כי הרב הרצוג ראה את החילזון רק אחרי שהוצא מן המים ונוקה. אך כשהחלזונות עוד נמצאים בים הם מכוסים בגידולים של יצורים קטנים וצמחים ומצופים גוון ירוק הגורם להם להראות מאוד כמו אבנים ושאר דברים הנמצאים בקרקעית הים. לגבי ענין "עולה אחת לשבעים שנה", גם הרבי מראדזין הסתבך עם זה. כמובן הרב הרצוג הבין כי זאת לא בעיה אמיתית ודחה אותה על ידי כך שציין כי לא קיימת חיה התואמת לתיאור זה. כאן אנחנו חייבים להביא את דבריו בשפת האם שלו כי אי אפשר לתרגם אותם כראוי! Science knows nothing of such a septuagenerian ‘appearance’ of any of the denizens of the sea.” [8] הטענה השלישית והרביעית היו הבעיות האמיתיות שהטרידו את הרב הרצוג. אמנם, לגבי התרשמותו שהצבע המופק מהמורקס איננו עמיד, מחקרים חדשים הוכיחו כי אם צובעים נכון, למעשה צבע הארגמון הוא מהצבעים הטבעיים היציבים ביותר ובוודאי הכי יציב שהיה אפשר למצוא בעולם הקדום. הרב הרצוג לעולם לא הצליח לעקוף את בעיות אלו ולא היה מסוגל לזהות באופן מוחלט את הארגמון קהה קוצים עם התכלת. וכך המשיך בחיפושו אחר מועמדים פוטנציאלים חדשים. הוא הציע את החלזון 'יאנטינה' כמקור סביר לתכלת מאחר שצבע קונכייתו סגול –כחול, המזכיר את צבע הים. למרבה הצער, לא הרב ולא אף אחד אחר הצליח להפיק צבע מהיאנטינה. בנוסף לכך גם אין ראייות ארכיאולוגיות התומכות בתיאוריה שהשתמשו בחלזון זה לצביעה בעת העתיקה, ואף כתבים מדעיים של מלומדים יוונים ולטינים של אותה תקופה אינם מזכירים דבר כזה – אבל הם כן מדברים על צביעה במורקס. היה זה רק לאחר מותו של הרב הרצוג שתעלומת צבע תכלת מן הארגמון נפתרה. פרופסור אוטו אלסנר ממכון שנקר גילה שאם התמיסה של הצבע נחשפת לאור שמש, (או יותר נכון קרני אולטרה סגול) בשלב מסוים בתהליך הצביעה, הצבע יפיק כחול שמיים נקי. כשהרב הרצוג ושאר כימאים ניסו לייצר את הצבע הם עשו זאת במעבדה סגורה וכך החסירו מהתמיסה את רכיב עיקרי - אור השמש. ברמה הכימית, החלזון מפיק תערובת של תכלת נקי (כחול שמיים) שהיא מולקולת indigo. ביחד עם האינדיגו ישנה גם monobromoindigo ו- dibromoindigo שיותר נוטים לסגול-אדום. קרינת השמש מפרקת את הקשרים עם אטומי הברום והופכת את ה -dibromoindigo הסגול לאינדיגו שהוא כחול מוחלט, מה שמותיר את הצבע גוון תכלת שמימי. תמיכה ארכיאולוגית, לאחר זמנו של הרב הרצוג כפי שראינו, שתי הבעיות המרכזיות של הרב הרצוג בזהוי הארגמון עם החלזון היו שהוא חשב כי אין אפשרות להפיק צבע כחול ממנו ושהצבע אינו עמיד. לאחרונה התגלה ממצא ארכיאולוגי מעניין מאוד ומיוחד במינו המדגיש את טבעו של צבע המופק מן הארגמון ודוחה את טענותיו של הרב הרצוג. במשלחות במהלך השנים 1947-1950 ושוב ב-1954, חקר הארכיאולוג ואנתרופולוג הרוסי הדגול, סרגיי רודנקו, אתרי קבורה בפאזיריק שבסיביר, דרומית לעיר המודרנית נובוסיבירסק, ליד גבולות סין, מונגוליה וקזאחסטאן. נראה כי פאזיריק היא המקור לעם הסקיתיי שחי במרכז אסיה בעת העתיקה. ישנם הטוענים כי אשכנז התנ"כית מתיחס לסקיתיה כיוון שהם מוזכרים (ירמיהו, נא:כז) יחד עם אררט (מזרח טורקיה) והמיני (צפון אירן). הממצא מתוארך למאה ה4-5 לפני הספירה. זמן קצר לאחר הקבורה, האקלים השתנו והקבר התכסה בשכבת קרח הנקראת permafrost ששימר את הממצאים בתנאים טובים במיוחד. רודנקו חפר וגילה גוויות בני אדם ועורם המקועקע נותר ללא פגע. כך גם מצא סוסים קבורים, ואיתם אוכפים מבד, וגם שטיחי צמר ושאר חפצים מרהיבים שנשתמרו באיכות טובה מאוד ולא נפגעו עם הזמן. בין הממצאים נמצא אוכף איראני עשוי צמר כבן 2,500 שנה (תקופת בית ראשון) בגודל 235X60 ס"מ. האריג היה בעל תבניות מרובעות על רקע סגול עם מסגרת של תבניות מלבניות על רקע כחול[9]. ניתוח כימי מראה כי הכחול והסגול באו מחלזונות ארגמון (Murex). התרכובת הכימית של הסגול על הבד מורכבת מ-17% אינדיגו, 60% monobromoindigo , ו-23% dibromoindigo , והכחול מורכב מ-38% אינדיגו, 49% monobromoindigo , ו-13% .dibromoindigo ממצאים אלו מדגישים שתי נקודות חשובות הקשורות לבעיות של הרב הרצוג: הראשונה היא כי בעת העתיקה צבעים ידעו איך בדיוק להפיק כחול מחלזונות המורקס ואיך להבדיל את הסגול מן הכחול. הנקודה השניה היא שהאוכף הזה הוא אחד מהבדים העתיקים ביותר שאי פעם נמצא, ובכל זאת הצבע עדיין טרי כאילו נצבע אתמול. זוהי הוכחה מכריעה כי צבע הארגמון עמיד ונשאר לאורך זמן. סיכום הרב הרצוג, והרבי מראדזין לפניו נחשבים לחלוצים במחקר התכלת בניסיונם לגלות מחדש את המצווה שאבדה מישראל ליותר מ1,300 שנה. הם לא נרתעו מלהשתמש בכל פיסת ידע שברשותם. בחקירתם המעמיקה במקורות המסורתיים שניהם הגיעו לאותה מסקנה הלכתית - דהיינו המאפיין החשוב ביותר לקביעת מקור כשר לצביעת תכלת הוא שיהיה יצור ימי המפיק צבע כחול ים-שמיים עמיד. ר' גרשון העניך כותב: אם אחר החיפוש נשיג ידינו למצוא דם איזה מן חילזון שיהיה שנוכל לצבוע בו צבע התכלת צבע עומדת ביפיה ולא תשתנה, ודאי יכול לקיים מצות תכלת בלא שום ספק.[10] ובדומה כותב הרב הרצוג: מובן מאליו כי החיפוש אחר החלזון של תכלת זקוק הוא במדה מרובה להגדרת מראה התכלת. חלזון שמוציא צבע שמראהו הוא מראה התכלת הרי זהו החלזון שאנו מבקשים.[11] ברור הדבר כי הארגמון קהה קוצים עונה לכל דרישות אלו, והמסקנה ההלכתית נתמכת על ידי ראיות ארכיאולוגיות, כימיות, והיסטוריות. יהי רצון שנזכה כולנו לראות את חלום חייו של הרב הרצוג, להחזיר את מצוות התכלת השקולה כנגד כל מצוות שבתורה, מתממשת ומוחזרת לעם ישראל. [1] Isaac Herzog, "The Royal Purple and the Biblical Blue", Keter, 1987 Jerusalem הדוקטורט של רב הרצוג הובא לאור ע"י אהוד שפנייר בשנת 1987 ביחד עם כמה מאמרים בנושא. [2] הלל מעשיל גלבשטיין – משכנות לאביר יעקב "הקדמה לספר פתיל תכלת" דף ח: מובא לדפוס ע"י נכדיו בשנת התשס"א בירושלים. [3] Herzog, The Royal Purple, p. 116 (התרגום שלי) [4] Ibid [5] Herzog, The Royal Purple, p. 131 [6] רב הרצוג, התכלת בישראל, פרק 11, דף 421 בספר "התכלת" של הרב מנחם בורשטין הוצאת ספרייתי, ירושלים, תשמ"ח [7] Ibid p. 422 [8] Herzog, The Royal Purple, p. 69 [9] (ניתן לראות תמונות של האריג באתר מוזיאון הלאומי www.hermitagemuseum.org ומשם לחפש Iranian Saddlecloth). [10] שפוני טמוני חול – דף 14 [11] , התכלת בישראל דף422 *אובייקט:תכלת-בזמן-הזה*